על אף שבמשפט האזרחי הדרישה מתובע להוכיח את תביעתו ואת גובה הסכום שישלם לו הנתבע, בפסיקת בתי המשפט נקבעו לאורך השנים חזקות בדבר גובה מזונות הילדים, וזאת ללא צורך בהוכחת הסכום, מאחר וצורכי הילדים מצויים כביכול בידיעה שיפוטית של בית המשפט.

כך למשל בעמ"ש (מחוזי ת"א) 38/96 משולם נ' משולם פסק סגן הנשיא, כב' השופט חיים פורת, כי אין צורך בהוכחת סף מינימלי של צרכי הילדים, ולפיכך העמיד את צרכי הילדים, מהם נגזרים מזונות הילדים, בסך של 800-850 ₪ בחודש כסכום המצוי בידיעה שיפוטית שאינו טעון הוכחה.בדומה לכך, נפסק בעמ"ש (מחוזי ת"א) 44/96 פלד נ' פלד כי סכום המזונות ההכרחיים המינימליים שאינו טעון הוכחה הינו 850 ₪ בחודש לילד, ויש להוסיף לכך את הוצאות מדור הילדים.

בפסק הדין בבר”ע 1895/02 בן עמי נ’ משיח (פורסם בנבו, 20.1.03) הגדילה כב' השופטת יהודית שטופמן וקבעה כי הלכה פסוקה היא שצרכי הקטינים, חוץ מהוצאות מדור וחינוך, המצויים בידיעה שיפוטית ושאינם טעונים הוכחה הינם 1,150 ₪ לחודש לילד. קביעה זו של כב' השופטת שטופמן מצוטטת רבות בפסיקות של בתי המשפט וידועה בשם הלכת בן עמי, אך לא ברור כיצד גיבשה כב' השופטת שטופמן את קביעתה מאחר ולא ביססה את מסקנתה זו בפסיקה ספציפית.

בהמשך להלכת בן עמי משנת 2003, נצפתה בפסיקה מגמה של הגדלת סכום המזונות שאינם טעונים הוכחה. כך למשל קבעה כב' השופטת טובה סיון בתמ"ש 51590/05 שאין חולק כי הסך של 1,150 שנקבע בהלכת בן עמי עומד כעת על סך של 1,250, וזאת בשים לב למועד שחלף מאז קביעת ההלכה. בדומה לכך, כב' השופט משה דרורי ברמ"ש 17808-05-10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים ואח' כאשר קבע כי הסכום שנקבע לילד בסך של 1,150 בהלכת בן עמי עלה בעקבות עליית המדד לסכום של 1,250 לילד.

בעמ"ש (מחוזי ת"א) 1180-05-14 קבע כב' השופט שאול שוחט כי יש להעמיד את הצרכים ההכרחיים של קטין על סך של 1,300-1,400 כידיעה שיפוטית. בהמשך פסה"ד, כב' השופטת יהודית שבח מאמצת את גישתו של כב' השופט שוחט ומעמידה את צרכי הילדים ההכרחיים שנמצאים בידיעה שיפוטית על סך של 1,400 ₪ לקטין, ומסבירה שמסכום זה תופחת מחצית מאחר והקטין במשמורת משותפת ושוהה אצל האב מחצית מהזמן, כך שיש לזכות את האב בגין מחצית ממזונות הקטין, שהרי הוא מכלכלו בביתו.

לא זו אף זו, בהמשך לנטייה של הפסיקה להתחשב בזמני השהות השוויוניים ולהפחית את סכום המזונות שמשלם האב כנגד הסכום שהוא מוציא בפועל כשהקטינים אצלו, נמשכה המגמה בפסיקה להגדיל את צרכי הילדים המצויים בידיעה שיפוטית, כאשר העובדה שהקטינים מתגוררים בשני בתים אך תורמת להעלאת הסכום, שהרי כלכלת הקטינים בשני בתים גבוהה מכלכלתם בבית אחד. לאור האמור לעיל, כב' השופטת שבח בעמ"ש 32172-11-17 העמידה את צרכי הקטינים, לבד ממדור, על סך של 1,600-1,700 ₪ בחודש לקטין.

ברם, לפי פסק הדין בבע"מ 919/15 החובה לזון את הקטינים מגיל 6 ואילך חלה על שני ההורים בשווה מדין צדקה, וכאשר קטינים מתגוררים בשני בתי ההורים בזמנים שווים, הרי שהחיוב במזונות נקבע לפי יחס הכנסות כל אחד מההורים. לאחר פרסום פסק הדין בבע"מ 919/15 בשנת 2017, צרכי הקטינים שנקבעו בפסיקות בתי המשפט החלו להאמיר בנימוק ולפיו צרכי הקטינים המתגוררים בשני בתים עולים על צרכיהם בבית אחד. כך למשל פסק כב' השופט צבי ויצמן ברמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכי קטין המתגורר בבית אחד, ועל כן העריך את צורכי הקטין על סך של 2,250 ₪ לחודש.