בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בשיעור הגירושין בישראל ובכל שנה מתגרשים בבתי הדין הרבניים בישראל למעלה מ-10,000 זוגות.
הערכאה המוסמכת בישראל לדון בענייני גירושין היא בית הדין הדתי, בהתאם למעמד האישי הדתי של בני הזוג, וכאשר שני בני הזוג יהודים, אזי הסמכות לגירושין בישראל נתונה באופן בלעדי לבית הדין הרבני. ברם, כאשר אחד מבני הזוג איננו יהודי, כמו למשל בן דת שונה או חסר דת, הסמכות לגירושין תהא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
רבים חושבים כי באם הנישואין לא התקיימו לפי דרישות הרבנות אלא באופן פרטי, אזי שלא נדרשים לגירושין ברבנות, אך בפועל הסמכות לגירושין של בני זוג יהודיים נתונה לבית הדין הרבני אף כאשר הנישואין לא נערכו ברבנות ואף כאשר הנישואין מעולם לא נרשמו ברבנות כנדרש. כך למשל, בני זוג יהודים אשר נישאו בחתונה שלא לפי ההלכה היהודית בחוץ לארץ, יוכרו כנשואים בישראל, והסמכות לגירושין בישראל תהא נתונה לבית הדין הרבני.
כאשר אחד מבני הזוג חפץ להתגרש, עליו להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי, והתובע נדרש לציין את עילת הגירושין ולנמק את הסיבות בגינן מוגשת תביעת הגירושין. העילות לגירושין הינן רבות ומגוונות, כמו למשל בגידה, סירוב לקיים יחסי אישות (מרידה), מום, מחלה פיזית או נפשית, אלימות מוכחת, מיאוס מבן/בת הזוג, ואפילו פירוד ממושך של בני הזוג.
זהות העילה לגירושין משליכה באופן ישיר על החיוב בגירושין. כך למשל, עילה לגירושין כאשר האישה בגדה עם גבר זר, באם הוכחה, תוביל לחיוב הצדדים בגט, משום שאישה שבגדה אסורה, בין היתר, לבעלה. מנגד, עילה של פירוד ממושך בין בני הזוג לא בהכרח תוביל לחיוב בגט באופן מהיר, אם בכלל, כשבין היתר בית הדין הרבני עשוי לדרוש מהצדדים למצות הליכי שלום בית במקרים בהם ישנו סיכוי להציל את הנישואין.
זאת ועוד, לעילות השונות לגירושין יש השלכה לגבי תביעת הכתובה שנידונה בבית הדין הרבני וכן תביעת מזונות אישה שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (סמכות מקבילה). באופן כללי, כאשר האשמה בגירושין מוטלת על כתפי הבעל, אזי שהאישה עשויה להיות זכאית לדרוש כתובתה ובמקרים מסויימים אף מזונותיה, אך כאשר האשמה בגירושין מוטלת על האישה, הרי שלרוב היא לא זכאית לכתובתה ומזונותיה מהבעל.
לתביעת הגירושין ניתן לכרוך נושאים הנלווים לגירושין, כגון החזקת ילדים, מזונות ילדים, מזונות אישה, רכוש ופירוק שיתוף בנכסים. נושאים אלה מצויים אמנם בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אך באם מוגשת תביעת גירושין וטרם נדונו נושאים אלה ע"י בית המשפט לענייני משפחה, הרי שניתן לכרוך נושאים אלה לתביעת הגירושין, ובכך להקנות לבית הדין הרבני את הסמכות לדון אף בתביעות כרוכות אלה.
כריכת הנושאים הנלווים הללו לתביעת הגירושין הינה אפשרית כאשר העילות לתביעות אלה נובעות מגירושי הצדדים והתובע נדרש לכרוך את התביעות הללו באופן כנה ובתום לב על מנת להקנות את הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לבית הדין הרבני.
כמובן שתביעת הגירושין מתייתרת באם בני הזוג מגישים בקשה משותפת לגירושין בהסכמה, וכך נחסכים מהצדדים הליכים מסורבלים, ואף ממושכים לעיתים, בבית הדין הרבני, ולצדדים נקבע מועד לסידור גט בהסכמה בבית הדין הרבני.
