בשנים האחרונות אנו עדים לעליה חדה בשיעורי הגירושין בישראל. כחלק מסכסוך הגירושין, בני הזוג מגישים את תביעת הגירושין לערכאה המוסמכת וכן מגישים לרוב שלל תביעות הנובעות מעצם החיים המשותפים. כך למשל מוגשות תביעות החזקת ילדים (משמורת), מזונות ילדים, מזונות בן זוג, ותביעות רכוש או פירוק שיתוף.

הערכאה המוסמכת בישראל לדון בענייני גירושין היא בית הדין הדתי בהתאם למעמד האישי, קרי הדתי, של בני הזוג, בעוד הסמכות להגשת התביעות שקשורות לתביעת הגירושין, קרי תביעת משמורת או החזקת ילדים, מזונות ילדים, מזונות אישה, ותביעת רכוש או פירוק שיתוף, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אך ניתן בד"כ לכרוך את התביעות הללו לתביעת הגירושין בבית הדין הדתי באם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה.

בעניין כריכת התביעות הנלוות לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, נקבע בפסיקה כי נדרשת כריכה כדין על מנת שהסמכות לדון בעניינים הללו תהא נתונה אף היא לבית הדין הרבני. הדרישות לכריכה כדין כוללות תביעה כנה לגירושין, כריכת תביעות לתביעת הגירושין כדין, קרי באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים, וכן כריכה כנה של התביעות הנלוות לתביעת הגירושין בתום לב ומתוך כוונה אמיתית כי בית הדין הרבני ידון ויכריע גם בתביעות הנלוות, ולא בכדי להקשות על הצד השני ו/או ליצור סחבת דיונית.

ברם, בפסיקה נקבע כי תביעת הגירושין כוללת מטיבה וטבעה את תביעת המשמורת או החזקת הקטינים, ועל כן, ככל ולא הוגשה תביעת משמורת או החזקת הקטינים בבית המשפט לענייני משפחה, אזי לביה"ד נתונה הסמכות לדון במשמורת או החזקת הקטינים עם הגשת תביעה הגירושין. יוצא אפוא בתביעת משמורת או החזקת הקטינים לא נדרשת כריכה מפורשת לתביעת הגירושין, אלא די בכך כי הוגשה תביעת גירושין וטרם הוגשה תביעת משמורת או החזקת ילדים בבית המשפט לענייני משפחה בכדי שהסמכות לדון במשמורת והחזקת הקטינים תהא נתונה לבית הדין הרבני.

בניגוד לתביעת משמורת או החזקת ילדים, התביעות הנוספות הנלוות לתביעת הגירושין, קרי תביעת רכוש או פירוק שיתוף, מזונות ילדים ומזונות אישה, נדרשת כריכה מפורשת של התביעות הללו לתביעת הגירושין בכדי שהכריכה תהיה כדין על מנת שהסמכות לדון בעניינים הללו תהא נתונה לבית הדין הרבני.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לתביעת מזונות ילדים, נקבע בפסיקה כי הסמכות של בית הדין הרבני לדון הינה מוגבלת להשבת מזונות עבר אך לא לחיוב עתידי של מזונות הילדים. כך נקבע בהלכת שרגאי (בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי) כי יש להבחין בין תביעה שהוגשה על ידי אחד ההורים כנגד השני להשבת הוצאות מזונות, שהוצאו בעבר או שיוצאו בעתיד, אותה ניתן לכרוך בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין הרבני, לבין תביעת מזונות של הקטינים, שאינה ניתנת לכריכה.

בפועל, כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני נתונה כיום להכרעה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, וזאת לאחר שמאז שנקבעה הלכת שרגאי ניתנו בבג"ץ פסיקות סותרות בעניין ואף בבית הדין הרבני ישנם הרכבים הסבורים כי ניתן לכרוך את מזונות הילדים לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. ניתן לקרוא עוד במאמר על סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות הקטינים.

למותר לציין כי מלבד האפשרות לכרוך את התביעות הנלוות לגירושין בבית הדין הרבני, ניתן להקנות סמכות לבית הדין הרבני בתביעות אלו ע"י הסכמת הצדדים כי בית הדין הרבני ידון בתביעת המשמורת או החזקת הילדים, מזונות הילדים, מזונות האישה ותביעת הרכוש או פירוק השיתוף בין הצדדים.